Vayedaber

רִבִּי זְעִירָא בְשֶׁם רַב אַבָּא בַּר יִרְמְיָה לֹא יִכָּנֵס אָדָם לְבֵית הַקְּבָרוֹת וְיַעֲשֵׂה צְרָכָיו שָׁם. וְאִם עָשָׂה כֵן עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר לוֹעֵג לָרָשׁ חֶרֶף עוֹשֵׂהוּ. דֵּלֹמָה רִבִּי חִייָא רוּבָּא וְרִבִּי יוֹנָתָן הָיוּ מְהַלְּכִין קוֹמֵי עַרְסֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹסֵי בַּר לַקּוֹנִיָּא וַהֲוָה רִבִּי יוֹנָתָן מַפְסֵעַ עַל קִבְרֵיהּ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי חִייָא רוּבָּא כְּדוֹן אִינּוּן מֵימָר לְמָחָר אִינּוּן גַבָּן וְאִינּוּן מְעִיקִין לָן. אָמַר לֵיהּ וְחַכְמִין אִינּוּן כְּלוּם לָא כֵן כְּתִב וְהַמֵּתִים אֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה. אָמַר לֵיהּ לִקְרוֹת אַתְּ יוֹדֵעַ. לִדְרוֹשׁ אֵין אַתְּ יוֹדֵעַ. כִּי הַחַיִּים יוֹדְעִים שֶׁיָּמוּתוּ אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים שֶׁאֲפִילוּ בְמִיתָתָן קְרוּיִין חַיִּים. וְהַמֵּתִים אֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה אֵלּוּ הָֽרְשָׁעִים שֶׁאֲפִילוּ בְחַיֵּיהֶן קְרוּיִין מֵתִים. מְנַיִין שֶׁהָֽרְשָׁעִים אֲפִילוּ בְחַיֵּיהֶן קְרוּיִין מֵתִים שֶׁנֶּאֱמַר כִּי לֹא אֶחְפּוֹץ בְּמוֹת הַמֵּת. וְכִי הַמֵּת מֵת. אֶלָּא אֵילּוּ הָֽרְשָׁעִים שֶׁאֲפִילוּ בְחַיֵּיהֶן קְרוּיִין מֵתִים. וּמְנַיִין שֶׁהַצַּדִּיקִים אֲפִילוּ בְמִיתָתָן קְרוּיִין חַיִּים. דִּכְתִיב וַיֹּאמֶר אֵלָיו זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר. מַה תַלְמוּד לוֹמַר לֵאמֹר. אָמַר לוֹ לֵךְ וֶאֱמוֹר לָאָבוֹת כָּל מַה שֶׁהִתְנֵיתִי לָכֶם עָשִׂיתִי לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

לך ואמור לאבות. כדי שיחזיקו לך טובה על זאת הבשורה אלמא דידעי והרי הן קרוין חיים. עירב את האותיות. בכתב ס''ת ותפילין ומזוזה קאמר וכן גריס להא בפ''ק דמגילה ואיידי דמייתי לקמן לדברי ר' אידי בשם ר''ש בענין תפילה מייתי נמי להא דר' אידי:

לדרוש אין אתה יודע דהכתוב אינו מדבר אלא באלו שאפי' בחייהם קרוין מתים דאל''כ מאי האי דקאמר כי החיים יודעים שימותו ומי לא ידע כזאת אלא דה''ק כי החיים שהן לעולם קרוין חיים והן הצדיקים נותנין אל לבם ויודעי' שימותו ומתקנין מעשיהם ואלו שהן קרוין מתים לעולם אינם רוצים לידע מאומה:

דלמא. מעשה בר' חייא רבה ור' יונתן שהיו מהלכין לפני מטתו של ר''ש בר' יוסי ללותו והיה ר' יונתן פוסע על הקברים וא''ל ר' חייא עכשיו יאמרו המתים למחר הם באים אצלינו והן מצערין לנו:

וחכמין אינון כלום. וכי הן יודעין כלום ולא כן כתב וכו':

בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ נוֹתְנִין אוֹתָן לַחֲבֵירֵיהֶן וְהָיוּ נוֹטְלִין אוֹתָן וּבוֹרְחִין. הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ מַנִּיחִין בְּחוֹרִין. וּכְשֶׁאִירָע אוֹתוֹ 15b מַעֲשֶׂה הִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא אָדָם נִכְנַס וְהֵן בְּיָדוֹ. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא אָמַר וְהוּא שֶׁיְּהֵא בַּיּוֹם כְּדֵי לְלוֹבְשָׁן. אֲבָל אִם אֵין בַּיּוֹם כְּדֵי לְלוֹבְשָׁן אָסוּר. דְּלָכֵן מִצְוָה לֹא עָבֵיד בּוֹן. לָמָּה הוּא מְבַזֵּי לוֹן. מַייְשַׁא בַּר בְּרֵיהּ דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר מַאן דַּעֲבַד טַבָּאוּת עוֹשֶׂה לָהֶן כִּיס שֶׁל טֶפַח וְנוֹתְנָן עַל לִבּוֹ. מַה טַעַם שִׁוִּיתִי י֨י לְנֶגְדִּי תָמִיד. תַּמָּן אָֽמְרִין כָּל שֶׁאֵינוֹ כֶאֱלִישָׁע בַּעַל כְּנָפַיִם לֹא יִלְבַּשׁ תְּפִילִין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

בחורין. הסמוכין לרה''ר והן בתוך מחיצות בית הכסא:

וכשאירע אותה מעשה. בתלמיד אחד שהניח תפילין בחורין הסמוכין לרה''ר ובאת זונה אחת ונטלתן ובאת לבית המדרש ואמרה ראו מה נתן לי פלוני בשכרי כיון ששמע אותו תלמיד כך עלה לראש הגג ונפל ומת:

מאן דעביד טבאות. מי שהוא עושה דבר הטוב ביותר עושה להן כיס של טפח ונותנן כנגד לבו ולקיים שויתי ה' וגו' ואז נכנס עמהן ואפי' אין שהות ביום כדי ללובשן:

תמן. בבבל אמרין כל שאינו יכול להזהר בגוף נקי כאלישע בעל כנפים לא ילבש תפילין כל היום כ''א בשעת ק''ש ותפילה:

עִירֵב אֶת הָאוֹתִיּוֹת. אִית תְּנָיֵּי תַנִּי כָּשֵׁר. וְאִית תְּנָיֵּי תַנִּי פָּסוּל. רִבִּי אִידִי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מַן דָּמַר כָּשֵׁר מִלְּמַטָּן. מַן דָּמַר פָּסוּל מִלְּמַעֲלָן. כְּגוֹן אַרְצֵינוּ תִפְאַרְתֵּינוּ. אַרְצְךָ צְרִיכָה. תִּפְאַרְתְּךָ צְרִיכָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ארצך. אם נוגע הצדי''ק בך' באמצע ארוכה היא תלמוד דמספקא לן הואיל והך' נמשכת הרבה אינו נחשב כנגמר והרי הוא דבוק קודם שנגמר האות וכן תפארתך:

מאן דאמר כשר מלמטן. אם למטה נתערבו בכתיבה כהאי דלקמיה ארצנו תפארתנו ונוגע הנו''ן בוי''ו מלמטה כשר לפי שלמעלה נפרדין הן והרי זה כנגמר וניכר כל אות בפני עצמו ומ''ד פסול כשהן נדבקין למעלה קאמר ולא פליגי:

רִבִּי אִידִי בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן לֹא יַעֲמוֹד אָדָם בְּמָקוֹם גָּבוֹהַּ וְיִתְפַּלֵּל. מַה טַעַם אָמַר רִבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַב פַּפַּי מִמַּעֲמַקִּים קָרָאתִיךָ י֙י.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ממעמקים קראתיך ה'. ואף שהכתוב בעמקי הלב מדבר מ''מ יש סמך גם לזה שלא יעמוד במקום גבוה להראות שאין גבהות לפני המקום:

אָמַר רִבִּי אִידִי בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן לֹא יַעֲמוֹד אָדָם וְיִתְפַּלֵּל וְצָרִיךְ לִנְקָבָיו. מַה טַעַם הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל. אָמַר רִבִּי אַלֶכְסַנְדְּרִי שְׁמוֹר רַגְלְךָ כַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ אֶל בֵּית אֱלֹהִים שְׁמוֹר עַצְמְךָ מִן הַטִּיפִּים הַיּוֹצְאוֹת מִבֵּין רַגְלֶיךָ. הֲדָא דְתֵימַר בְּדַקִּין. אֲבָל בְּגַסִּין אִם יָכוֹל לִסְבּוֹל יִסְבּוֹל.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הדא דתימר בדקים. כשצריך לקטני' אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה אבל בגסים שהיה צריך לגדולים אם יכול לעמוד בעצמו ולסבול יסבול:

הכון. הכן עצמך ותקן גופך כשאתה עומד לקראת אלהיך:

רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אַבַּיי בְּשֵׁם רִבִּי אָחָא שְׁמוֹר רַגְלְךָ כַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ אֶל בֵּית אֱלֹהִים שְׁמוֹר עַצְמְךָ כְּשֶׁתְּהֵא נִקְרָא אֶל בֵּית אֱלֹהִים שֶׁתְּהֵא טָהוֹר וְנָקִי. אָמַר רִבִּי אַבָּא יְהִי מְקוֹרְךָ בָרוּךְ. יְהִי מִקְרָאֵךָ לַקֶּבֶר בָּרוּךְ. אָמַר רִבִּי בְּרֶכְיָה עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת. אַשְרֵי אָדָם שֶׁשְּׁעַת מִיתָתוֹ כִשְׁעַת לֵידָתוֹ. מַה שְׁעַת לֵידָתוֹ נָקִי כַּךְ בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

עת ללדת. הלמ''ד דריש דמיותר אלא דה''ק תראה עת המיתה שיהא שוה להעת של לדת שיהא נקי בלא חטא:

מקורך. לשון מקראך כשיהו קורין אותך לקבר יהי ברוך שיהיה בלא חטא:

שמור עצמך. התקן עצמך כשתהא נקרא אל בית אלהים לעמוד בדין כשיבא עתך שתהא טהור ונקי במעשיך:

הלכה: רַב אָמַר הֲלָכָה כְדִבְרֵי שְׁנֵיהֶן לְהָקֵל. דִּלָכֵן מַה כֵן אָֽמְרִין סְתָמָה וְרִבִּי יוֹסֵי הֲלָכָה כִסְתָמָא. רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי יְהוּדָה הֲלָכָה כְרִבִּי יוֹסֵי. וּמַה צְרִיכָא לְמֵימַר רַב הֲלָכָה כְדִבְרֵי שְׁנֵיהֶן לְהָקֵל. אֶלָּא בְגִין שָׁמַע דְּתַנִּי לָהּ רִבִּי חִייָא בְשֵׁם רִבִּי מֵאִיר לְפוּם כֵּן צָרִיךְ לְמֵימַר הֲלָכָה כְדִבְרֵי שְׁנֵיהֶן לְהָקֵל.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

לפום כן. צריך רב למימר הלכה כדברי שניהם להקל הואיל ורבי סתים לן להרישא ש''מ דהלכה כת''ק:

אלא בגין שמע דתני לה ר' חייא בשם ר''מ. כלומר משום דר' חייא בתוספתא קתני להאי דינא דשמע שיצא אף אם לא השמיע לאזניו בשם ר''מ דס''ל הכי והכי איתא התם בפ''ב בעל קרי שאין לו מים לטבול ה''ז קורא את שמע ואינו משמיע לאזניו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה דברי ר''מ וחכמים אומרים קורא את שמע ומשמיע לאזניו ומברך לפניה ולאחריה אמר ר' מאיר פעם אחת היינו יושבין לפני ר''ע בבית המדרש והיינו קורין את שמע ולא היינו משמיעים לאזנינו מפני קסדור אחד שהיה עומד על הפתח אמרו לו אין שעת הסכנה ראיה לפי שמלכות הרשעה גזרה על התורה ועל המצות אלמא דר''מ הוא דס''ל דלא השמיע לאזניו יצא וחכמים הוא דסברי לא יצא והתירו לבעל קרי בשעת הדחק שאין לו מים לפי שאינו יוצא בלא השמיע לאזניו ות''ק דמתני' היינו ר''מ וחכמים דתוספתא ר' יוסי היא וא''כ הוה אמינא דהדרינן לכללא ר''מ ור' יוסי הלכה כר' יוסי:

ופריך דלא כן מה אנן אמרין. הא פשיטא הוא הא ברישא סתמא היא ור' יוסי פליג וא''כ הלכה כסתמא ובסיפא ר' יוסי ור' יהודה והלכ' כר' יוסי בכל מקום לגביה דר' יהודה וא''כ מה צריכה למימר רב להאי הלכה:

גמ' רב אמר הלכה כדברי שניהם להקל. בשני החלוקות האלו במתני' הלכה כדברי המיקל ברישא כת''ק ובקרא ולא דקדק כר' יוסי:

משנה: הַקּוֹרֵא אֶת שְׁמַע וְלֹא הִשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ (רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר) יָצָא. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לֹא יָצָא. קָרָא וְלֹא דִקְדֵּק בְּאוֹתִיּוֹתֶיהָ רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר יָצָא וְרִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לֹא יָצָא. הַקּוֹרֵא לְמַפְרֵעַ 16a לֹא יָצָא. קָרָא וְטָעָה יַחְזוֹר לְמָקוֹם שֶׁטָּעָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

יחזור למקום שטעה. אם בין פרק לפרק טעה שאינו יודע באיזה פרק הפסיק ולראש איזה הפרק יחזור חוזר להפסק הראשון שהוא והיה אם שמוע ולדעת הרמב''ם חוזר לראש פרק הראשון שהוא ואהבת אבל אם באמצע הפרק פסק שיודע הפרק שפסק בו אבל אינו יודע באיזה מקום מאותו הפרק פסק חוזר לראש אותו הפרק ואם היה קורא וכתבתם ואינו יודע אם הוא בוכתבתם של שמע או בוכתבתם של והיה אם שמוע חוזר לוכתבתם של שמע ואם נסתפק לאחר שהתחיל למען ירבו אינו חוזר שעל הרגל לשונו הוא הולך:

לא יצא. דכתיב והיו הדברים בהווייתן יהו כלומר כסדר שהן כתובין בתורה ומיהו אם הקדים הפרשיות זו לזו אין זה חשוב למפרע ויצא שהרי אינן סדורות כך זו לאחר זו בתורה:

הקורא למפרע. הקדים פסוק שלישי לשני ושני לראשון וכיוצא בזה:

ר' יוסי אומר יצא. והלכה כר' יוסי מיהו לכתחילה צריך לדקדק באותיותיה וכן יזהר שלא יניח הנד ולא יניד הנח ולא ירפה החזק ולא יחזק הרפה וצריך להתיז הזי''ן של תזכרו שלא יהא נראה כאומר תשכרו בשי''ן כלומר כדי שתרבו שכר והרי אין ראוי לשמש את הרב על מנת לקבל פרס:

קרא ולא דקדק באותיותיה. להוציאן בשפתו יפה בשתי תיבות שהתיבה השניה מתחלת באות שנגמרת הראשונה כגון על לבבך עשב בשדך וכיוצא בהן ואם אינו נותן ריוח ביניהם להפרידן נמצא קורא אותן שתי תיבות באות אחת:

מתני' ר' יוסי אמר לא יצא. משום דכתיב שמע השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך ות''ק סבר שמע בכל לשון שאתה שומע והלכה כת''ק:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source